בס"ד
פרשת תצוה -בגדי כהו גדול-מדי כבוד
משפחת ממ"ד הרובע,הורים ומורים יקרים,ותלמידים חביבים
כתוב בפרשה "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך, לכבוד ולתפארת"
מטרת חיוב לבישת בגדים מיוחדים במקדש,היא לשוות לעבודת ה' צביון של כבוד. שכהן לא יעבוד כשהוא לבוש בכל בגד שנזדמן לידו, אלא יהיו לו בגדים קבועים ומכובדים לעבודה.
כי לעניין בעל חשיבות,קובעים נהלים שידגישו וישמרו את כבודו לאורך ימים,ומסגרת קבועה זו מקנה לו חשיבות. שבעוד שבעניינים של מה בכך,אין זה משנה כיצד בדיוק יעשו,הרי שבעניין בעל ערך -צריך לפעול דווקא כך ולא כפי הרצון המזדמן,משום שכל פרט הינו בעל חשיבות.
ולהלכה-אם חיסר הכהן אחד מן הבגדים שחייב ללובשם,או שהוסיף עליהם –,פסל את העבודה שעבד,ואף נתחייב במיתה בידי שמיים.
בשמונה בגדים נתעטר כהן גדול לכבוד ולתפארת :חושן ואפוד,מעיל וכתונת תשבץ,מצנפת ואבנט,מכנסי בד וציץ נזר הקודש
בתלמוד מבואר שלבגדים היה תפקיד נוסף -לכפר על עוונות מיוחדים.
כתונת -מכפרת על שפיכות דמים.מכנסיים -מכפרים על גילוי עריות.מצנפת– מכפרת על גסי הרוח.
אבנט-מכפר על הרהור הלב ,חושן -מכפר על הדינין, אפוד-מכפר על עבודה זרה., מעיל -מכפר על לשון הרע, ציץ -מכפר על עזות פנים.
ברצוני להתייחס לשני בגדי כהונה מיוחדים –הציץ וחושן המשפט
בשניהם היו כתובים שמות.
בציץ היה כתוב "קדש לה'" היה מכוון כנגד המח , בחושן המשפט –היו חקוקים שמותיהם של שבטי ישראל,מכוון כנגד הלב.
ללמדנו – שמחשבתו של הכהן הגדול צריכה להיות מכוונת תמיד אל השכינה , ולבו ורגשותיו צריכים להיות נתונים לעם -ישראל.
הכהן הגדול בבגדיו מעורר ורומז לאדם, שהלבוש והבגד מכבדים את האדם ,הלבוש הצנוע המכסה את הגוף מקרין קדושה ,טהרה ועדינות.
כך גם נשתדל אנחנו לכבד את עצמנו בלבוש מסודר ומכובד, שכן טבעו הפנימי של הלובש משתקפת בבגדיו
ובהקשר לפורים המתקרב , רואים אנו אנשים רבים הלובשים בגדים ותחפושות המבטאים את אישיותם ווטבעם הפנימי ,
שבת שלום ופורים שמח
