בס"ד
פרשת "בשלח" – מסירות -נפש "על הים"
שלום לכולם
בפרשתנו ,אנו רואים איך עם ישראל שיצא ממצרים עומד לפני הים ,כשפרעה ורכבו רודפים אחריהם להשיגם, מה יעשו,הם צועקים אל משה,מה לעשות?
המדרש מספר שהיו ארבע קבוצות בעם ישראל
קבוצה אחת אומרת- בואו נכנע למצרים הם יותר חזקים,עדיף לנו להיות עבדים במצרים מאשר למות במלחמה נגדם.
קבוצה שניה אומרת- בואו נלחם במצרים עדיף למות מאשר להיות עבדים.
קבוצה שלישית אומרת – נתפלל לה' והוא יושיע אותנו
קבוצה רביעית אומרת- נקשיב לציווי ה' להכנס לים והקב"ה יציל אותנו
אז מה הדבר הנכון לעשות?
אומר הקב"ה למשה "דבר אל בני ישראל ויסעו"-
הכוונה כמובן שלא להכנע למצרים וגם לא להלחם בהם,וכן כעת לא הזמן להאריך בתפילה, כעת צריך לעשות כציווי ה',להכנס למים במסירות נפש -כמו שעשה נחשון,באמונה שה' יפתח לנו את הים
כמו שכתוב בפסוק -"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"
מה למדנו מתיאור זה בפרשה?
לבטוח ולהאמין בה',אנו לא לבד,לא הכל מונח על כתפינו,
לכן לא למהר להתייאש ולעשות מעשים נמהרים של יאוש,או של איבוד עשתונות,לא לאבד תקוה,האלוקים שגאלנו ממצרים,גם יגאלנו ממשבר זה.
מתוך אמונה ובטחון בה' אנו צריכים לעשות מאמץ,לעשות מעשה שכרוך בסיכון
להכנס למים,מתוך אמונה ובטחון שה' יקרע לנו את הים.
אנו לא לבד,ה 'עימנו– רק אנחנו צריכים לעשות השתדלות כציווי ה'.
שבת שלום לכולם –באמונה ננצח גם במשברים ובקשיים שיש לנו היום
