בס"ד ב בחשוון התש"פ
פרשת נח
משפחת ממ"ד הרובע ,הורים ומורים ,ותלמידים חביבים.
פרשתנו ,פרשת נח פותחת בצדיקותו של נח
"אלה תולדות נח , נח איש צדיק תמים היה בדורותיו…"
אומר רש"י "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח : כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי :לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.
עולה השאלה ,רבותינו הדורשים את נח לשבח מובן ,כך דרכנו לראות את הטוב והשבח ,מתאים לכתוב המעיד על נוח שהיה צדיק תמים,אבל מה ראו חכמים לדרוש לגנאי יחסית לאברהם או למשה?
נראה שחז"ל רצו להראות לנו שצדקותו של נח היתה לעשות את דברי ה', אך צדקותו כלפי בני האדם ,כלפי הבריות לא היתה שלימה.
ה' אומר לנח "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים ,כל אשר בארץ יגוע "
ותגובתו של נח "ויעש נח ככל אשר ציוה אותו אלוהים כן עשה"
מדוע נח לא מבקש רחמים על דורו ,מדוע נח לא מנסה לבטל הגזירה ?
לעומת זאת , ראו מה היתה תגובתו של אברהם לתכניתו של ה' להחריב את סדום ועמורה?
"ויגש אברהם ויאמר "האף תספה צדיק עם רשע"? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? "אולי ימצאון שם עשרה (צדיקים) "?
כן ראינו את תגובתו של משה רבנו לבקשת ה' לכלות את עם ישראל לאחר שעשו את העגל
"ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול"
ותגובת משה "ויחל משה את פני ה' אלוהיו ויאמר למה ה'.." ובהמשך "..שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך". ובמקום אחר "מחני נא מספרך…"
חז"ל רוצים ללמדנו
שישראל רחמנים הם,שרגש הרחמים והאהבה לבריות זה היא מידתם הבסיסית,המביאה אותם לעשיית חסד .צדיק אמיתי מלמדים אותנו חז"ל הוא צדיק עם ה' אבל גם עם בני-אדם.
הרבי מקוצק מדמה את נח ל"צדיק בפרווה" , הדואג לחום של עצמו אך לא דואג לסביבה ,למול "הצדיק המחמם בתנור "ודואג לכל הסביבה, כמו שאברהם מתפלל על סדום ןעמורה.
אברהם אבינו היה חסיד. חסיד הוא מי שנכון בכל רגע לעשות גם מעבר למה שה' ציוה אותו בפרוש,מתוך שהוא אוהב את ה' הוא אוהב את כל הבריות.
שנזכה למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם.
שבת שלום
